החלטה בתיק בפ"מ 23-12-12

מבוא:

1. בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה,  בה נפסל המבקש ע"י קצין משטרה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים וזאת בעקבות חשד למעורבות בתאונת דרכים קטלנית והפקרה.

2. המבקש באמצעות ב"כ עתר לביטול הפסילה המנהלית וטען כי לאור הראיות שנאספו עד כה מדובר בתאונה בלתי נמנעת, אין סבירות שיוגש כתב אישום בעבירה של גרם מוות ברשלנות ואילו על עבירת הפקרה אין אפשרות לפסול פסילה מנהלית. בכל מקרה הייתה פגיעה בגופה על הכביש, אולם הוא לא מקבל על עצמו אחריות לא לפגיעה במנוח ולא לעבירת ההפקרה המיוחסת לו. כן ציין את היות המבקש נהג מונית הנזקק לרישיונו לצורכי פרנסתו.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה, מדובר בעבירות חמורות ביותר, ההפקרה גרמה קשיים של ממש בחקירת התאונה, יש חומר ראיות חד משמעי הקושר את המבקש לתאונה, חקירת האירוע לא הסתיימה, אך יש עדים שצפו ברכב המבקש פוגע באדם על הכביש כאשר לא ידוע מה היה מצבו אז אולם ככל הנראה נפטר לאחר פגיעת המבקש בו, אין ספק שהמבקש נמלט מהמקום, לא הושיט עזרה ולא סייע בחקירה.

דיון:

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק המשטרה, האזנתי בכובד ראש טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

6. בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נקבע ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה :

" שיקול הדעת הניתן לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים : האחד-רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני-עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו".

האם קיימות ראיות לכאורה:

7. חקירת הפרשה טרם הושלמה, אולם מהחומר הרב המצוי בתיקי החקירה עולה התמונה הבאה, ביום 15.10.12, כרבע שעה לפני 12.00 בלילה, התקבלה במשטרה הודעה בדבר אדם המהלך עירום על הכביש באזור בו התקבלה בהמשך ההודעה על התאונה, כמה דקות מאוחר יותר. לאחר מכן מתאר עד, שנהג ברכבו כי הבחין ברכב שלפניו שככל הנראה דרס אדם וממשיך בנסיעה, העד מסיט רכבו ומצליח להמנע מפגיעה באדם על הכביש ועוצר בצד. בעודו מתכונן לצאת לברר את שהתרחש הבחין במונית מסוג קיה עולה על הגופה, שהתגלגלה לה. מעוצמת הפגיעה חלק מרכב הקיה התפרק (מגן השמן) ואז הציב העד משולש למניעת פגיעות נוספות. אציין כי ישנו עד נוסף שאף הוא עצר בצד הכביש שתאר כיצד המונית פוגעת בגופה, תוך חריקת בלמים, ולאחר הפגיעה ממשיכה בדרכה במהירות. אין ספק שהעדים מתארים כי היה קשה להבחין במנוח ואולם הם הצליחו להימנע מפגיעה בו. כמו כן אין מידע האם המנוח נהרג כבר בפגיעה הראשונית או רק בעקבות הפגיעה ע"י המבקש. 

8. אין ספק כי המונית לא עצרה וכי רק בעקבות שילוב חקירה נמרצת ביותר של המשטרה והבחנה מקרית של שוטר ברכב המבקש אותרה לבסוף המונית, כשבועיים לאחר מכן, בבדיקות שנערכו התגלתה התאמה בין החלקים שנותרו בזירת התאונה לרכב המבקש, כן אותרו ככל הנראה סימני דם ורקמות שנמצאות בבדיקה להתאמתם לגופת מנוח, לא אפרט את כל דרך החקירה ואולם אציין כי חקירת נהגי תחנת המוניות ונתוני הGPS, שהיו במונית אכן קושרים את המבקש למקום התאונה ואף מעידים שמהירות המונית שהיתה 80 קמ"ש, הופחתה ל20 קמ"ש ואחר שוב הועלתה, דבר המקביל לכאורה לבלימת החירום, פגיעה ועזיבה מהירה של מקום התאונה ואציין מיד כי לטעמי הדבר מספק מבחינת ראיות לכאורה לקשר בין המבקש לתאונה.

9. המבקש טען בחקירתו שאין לו כל קשר לאירוע, טען כי הנזקים ברכבו נגרמו כתוצאה מתאונות שונות ללא קשר לאירוע, ואולם כשאומת עם התאמת החלקים ונתוני הGPS, טען כי כנראה זה רכבו, אך אין לו הסבר לכך ובכל מקרה לא פגע באיש ולא ניסה להסתיר דבר.

10. בחומר הראיות דו"ח בוחן וניסוי שדה ראה שנערך במקום ומסקנות הבוחן היו כי במהירות של 80 קמ"ש (המהירות במקום ע"פ מכשיר הGPS), ביחס לשדה הראיה הרי מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

11. אציין כי ב"כ המבקש ניסה להיבנות ממסקנת הבוחן לאור המהירות ממכשיר הניווט וטען מפורשות כי מסקנת הבוחן הינה ראיה לכך שבכל מקרה, מרשו אינו אשם בגרימת התאונה ואולם מסכים אני עם טיעוני ב"כ המאשימה שעדין אין בידינו את מלוא הנתונים המדויקים לגבי התרחשות התאונה, איננו יודעים כלל האם נהג המבקש במהירות הסבירה ביחס לתנאי הדרך, וזאת גם אם מותר לנהוג של 90 קמ"ש כטענת ב"כ המבקש. וחשוב לזכור כי המלצת בוחן עדין אינה מחייבת את גורמי התביעה שטרם גיבשו עמדתם ויעשו כן לאחר רק השלמת החקירה.

12. לעניין עבירת ההפקרה, אין ספק שעזיבת מקום התאונה ע"י המבקש, או במילים אחרות הפקרה על כל המשתמע מכך, הנה עבירה חמורה ביותר אולם כבר נקבע בפסיקה כי אין זו עבירה המתייחסת לנהיגה שגרמה לתאונה אלא להתנהגות ולכן אינה נופלת במסגרת סעיף 47 לפקודת התעבורה ואינה מהווה עילה לפסילה מנהלית ואין לי אלא להצטער על כך שזהו המצב, שכן מדובר בעבירה חמורה ביותר ולעיתים אף חמורה יותר מעבירת גרם המוות ברשלנות עצמה, שכן הפקרה הינה עבירה יזומה ומודעת ע"י המפקיר. לא נותר לי אלא להביע את תקוותי כי המחוקק ייתן דעתו בנושא ועבירת ההפקרה תמנה בין העבירות שבגינן ניתן לפסול ממושכות את רישיון הנהיגה במסגרת פסילה מנהלית.

13. כבר נקבע בבש"פ 2177/98 רוברט ארנביב נ. מ"י כי בשלב בו התיק מצוי, שלב הקודם לגיבוש עמדתה של התביעה אם להגיש כתב אישום, הראיות הנדרשות לפסילה אינן בעוצמה הזהה "לראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב אישום. לצורך הפסילה המנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. במקרה שלפנינו מדובר בתאונה קטלנית שהובילה למותו של אדם, אכן ראיות המשיבה לא גובשו עד תום, שאלות מהותיות נותרו ללא תשובה, ולבטח לא ניתן לקבוע מסמרות בשלב זה לעניין אשמת המבקש. אך לאור חוזק הראיות הנדרש על פי בית המשפט העליון בהלכת ארנביב , ניתן לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין אשר פסל רישיון נהיגתו של המבקש בתאונה קטלנית לעניין זה.

מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש:

14. מסוכנותו של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות, כך קבע כבוד השופט מלץ בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו :

" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות"